טקסים ותרבויות

תה ברחבי העולם

שתיית תה נהוגה בכל רחבי העולם. במדינות אסיה רווחת מסורת עתיקת יומין של שתיית תה המלווה בתרבות תה מפותחת הקשורה לאמנות ולמנהגים המקומיים. בקרב תושבי רוסיה והמזרח התיכון נפוצה שתיית תה זמן רב לאחר שהתפתחה בסין, אך שנים רבות לפני שטעמו לראשונה תה באירופה.

טקסי התה הם גולת הכותרת של תרבות התה, הם מייחדים ומפארים אותה ומעניקים ביטוי סמלי למקום החשוב שתופס התה בחברה ובתרבות המקומית. טקסי תה שהשתמרו מימים עברו, פותחים צוהר אל תרבויות רחוקות ואל מנהגים עתיקים, שהצליחו להיטמע במסורות השונות וללוות אותן עד ימינו.

טקס תה סיני

סין - טקס התה המקורי

טקס התה הסיני הוא הקדום ביותר מבין טקסי התה ושמור לו מקום מרכזי בתרבות הסינית. התה הוא לב ליבו של הטקס: המארח ומשתתפי הטקס מריחים את התה, טועמים אותו ומתרשמים מרובדי הטעם הנגלים עם כל לגימה. טקס התה מבטא את החיפוש אחר היופי בכל פרט בעולם, בהתאם לפילוסופיית הטאו הסינית. על הטקס להתקיים באווירה רוגעת ולהשרות תחושות של שלווה והרמוניה בקרב משתתפיו. טקס התה הסיני הוא אירוע חברתי. למארח בטקס התה נועד תפקיד מכריע: עליו להכין את התה והכלים, להזמין את האורחים ולדאוג לעיצוב האווירה. עריכת טקס התה הסיני מיועדת לשרת מטרות שונות: החל מביטוי של הוקרת תודה או בקשת סליחה וכלה בקירוב לבבות בעת מפגשים משפחתיים או מסיבות נישואין.

טקס תה יפני

יפן – מוטיבים של הרמוניה ואסתטיקה

לפי גרסה רווחת, נזירים בודהיסטים הביאו את התה מסין ליפן במאה השישית לספירה. היפנים העלו את הכנת והגשת התה לדרגת אמנות גבוהה במיוחד אסתטית ולכלל טקס מרשים, שחוקיו מוגדרים ואף נוקשים. כל פרט בטקס התה היפני זוכה לחשיבות רבה, לאורך זמן ממושך ודורש תשומת לב קפדנית. טקס התה היפני התעצב ברוח תורת הזן, לפיה התעלות רוחנית מושגת תוך התעמקות בפרטים הקטנים והיומיומיים של החיים. כך, העיסוק בפרטי הפרטים של טקס התה נועד להשרות על המארח והאורחים תחושת נינוחות והרמוניה. טקס התה נערך ב"חדר התה", הנמצא בכל בית יפני מסורתי. חדר התה נתפס כאי של שלווה וטוהר, המאפשר לאורחיו להתנתק מן העולם החיצוני ולהירגע. מוטיבים אמנותיים הלקוחים מן האדריכלות היפנית ומן הציור והפיסול היפני שזורים בטקס התה ומשפיעים על עיצוב חדר התה ועל מראם של כלי התה הטקסיים. התרבות היפנית המודרנית תופסת את התה כמשקה חברתי ומייחדת לו מקום מרכזי באורח החיים. לטקס התה שמור מקום של כבוד בתרבות יפן כשריד מפואר מן העבר וכבר אינו מתקיים יומיום. כיום קיימים ביפן שלושה בתי ספר לתה שנוסדו לפני 300 שנה, הממשיכים בהנחלת אמנות התה והאירוח היפניים.

סמובר: טקס תה רוסי

רוסיה – סמובר ותה חזק

בראשית המאה ה-17 העניק קיסר סין תיבות תה כמתנה לצאר הרוסי. כך הפכה שתיית תה למקובלת ברוסיה כ- 100 שנה בטרם הגיע התה לשאר מדינות אירופה. עד מהרה נעשה התה לאחד המשקאות הפופולאריים במדינה. טקס התה זכה למעמד איתן במסורת התרבותית הרוסית, ונתפס כמנהג התורם ליצירה ולחיזוק של קשרים חברתיים. במרכז טקס התה הרוסי נמצא הסמובר. הסמובר, מיכל מתכת לחימום מים, קיים כמעט בכל בית והוא חלק מסמלי התרבות הרוסית. תמצית חזקה, מרוכזת ומרירה של תה שחור מוכנת מבעוד מועד ונשמרת בקנקן הניצב על גבי הסמובר. התמצית נמהלת במים רותחים להכנת תה בריכוז טעמים המועדף על השותה. נהוג להמתיק את התה המר בסוכר, בדבש או בריבה. תושבי רוסיה נוהגים לשתות תה לאורך כל שעות היום: בזמן ארוחות, לאחריהן ובעיקר בעת מפגשים חברתיים ומשפחתיים.

הודו: בורסות התה

הודו- תעשיית ענק ובורסות תה

תעשיית התה בהודו החלה לפרוח רק במאה ה- 19. באותה עת חלשה ענקית הסחר הבריטית "חברת הודו המזרחית" על ייבוא התה מהמזרח כולו ומהודו בפרט ואף שלטה על גידול וייצור התה במדינה. על רקע חיכוכים עקובים מדם של חברת הענק עם האוכלוסייה ההודית, החליטה ממשלת בריטניה לשים קץ למונופול של "חברת הודו המזרחית" ולעודד חקלאות תה מקומית ועצמאית. בהדרגה עברה השליטה בענף התה לידיים הודיות ובשנת 1947, עם כינון העצמאות בהודו, תפסו יזמי תה מקומיים את מקומן של חברות התה הבריטיות. כיום, תעשיית התה בהודו היא אחד הענפים המשגשגים והמשפיעים ביותר על כלכלת המדינה. הודו אחראית לייצור של כ- 30% מכלל התה בעולם. ברחבי הודו קיימות 6 בורסות תה מרכזיות, בהן נסחר התה עבור שווקים מקומיים ובינלאומיים. עם סוגי התה ההודי נמנים תה אסאם הפופולארי ותה דארג'ילינג אשר נחשב לאחר מסוגי התה הטובים בעולם. ההודים נוהגים לשתות תה שחור עם חלב, מנהג אנגלי שנותר שריד מן התקופה הקולוניאליסטית במדינה.

טקס תה אנגלי

בריטניה – תה בחלב

הבריטים נמנים עם צרכני התה הגדולים בעולם. תה מצוי בלב חיי החברה בבריטניה מזה דורות והתה נחשב כמשקה הלאומי של בריטניה. על מידת חשיבות התה עבור הבריטים ניתן ללמוד משלל האזכורים להם זכה המשקה מידי בריטיים ידועי שם: צ'רלס דיקנס תיאר את טקס הכנת התה בספריו "תקוות גדולות" ו"אוליבר טוויסט"; ג'ורג' אורוול פרסם מאמר מפורט אודות כללי הזהב להכנת כוס תה, ווינסטון צ'רצ'יל הטיף לקיום נוהג "הפסקת התה" בקרב חיילי הצבא, גם בעתות מלחמה. במהלך המאה ה- 18 היווה התה מוקד למאבקים חברתיים – מעמדיים בממלכה הבריטית: ויכוחים עזים ניטשו סביב שאלת אישור או איסור שתיית תה על בני המעמד הנמוך ועל נשים. במאה ה- 19 שכחו המחלוקות ושתיית תה הפכה לנחלת הכלל. שתיית תה שחור הייתה מקובלת מאוד בבריטניה והבריטים הם שייסדו את מנהג


תה מנחה - מנהג שהופיע במאה ה- 19, אשר המצאתו מיוחסת לדוכסית מבדפורד. כיוון שבחברה הגבוהה נהגו לאכול שתי ארוחות בלבד במשך היום- בבוקר ובערב, ה- Afternoon tea נועד להפיג במעט את תחושת הרעב בין הארוחות. תה המנחה הוגש לצד ארוחה קלה, בין השעות 15:00 – 17:00.

High tea - פיתוח של תה המנחה; זוהי למעשה ארוחת ערב מוקדמת הכוללת שתיית תה. לפי סברה אחת, מקור השם נגזר מן השעה המאוחרת בה נערכה הארוחה: בין 17:00 – 19:00. סברה נוספת מייחסת את מקור הביטוי High tea למנהג להסב בארוחה זו אל שולחנות גבוהים, לעומת תה המנחה שנערך סביב שולחנות נמוכים.